זכות הסרוב לבדיקת פוליגרף 

רכבה של אסתר אוליאל נגנב בעת שהיה בשימושו של בנה.

הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת הביטוח הדר. זו שלחה אל האם ובנה חוקר פרטי.

בעת גביית עדותו של הבן, החתים החוקר את האם על כתב הסכמה לפיו הבן ייגש לבדיקת פוליגרף. תוצאת בדיקה זו - כך הוסכם - תהווה "ראיה מוסכמת המחייבת את הצדדים בכל דיון".

בדיקת הפוליגרף העלתה כי הבן לא היה מעורב בגניבת הרכב אך "האזעקה ברכב לא היתה תקינה והבן ממילא לא הפעיל אותה".

על בסיס תוצאת הפוליגרף דחתה הדר את תביעת אוליאל.

המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעת השופט שמואל חמדני בבית משפט השלום באשדוד.

בדיון בבית המשפט טענה אוליאל כי החוקר מטעם הדר הסביר לה שכל מבוטח אשר נגנב ממנו רכב, חייב לעבור פוליגרף. החוקר אשר ידע כי היא חולת סרטן וכי היא זקוקה לרכב צמוד למטרות טיפוליות, ניצל את חולשתה ומצוקתה הרפואית להשיג בחוסר תום לב - כך לטענת אוליאל - את הסכמתה לבדיקת הפוליגרף.

לאחר שמיעת עדות אוליאל אל מול עדות החוקר, קבע השופט שמואל חמדני כי אכן החוקר לא הסביר למבוטחת, אל נכון, את משמעויות החתימה על בדיקת הפוליגרף וגם לא הבהיר לה, כי זכותה לסרב לבדיקה כזאת.

על פי פסיקת בית המשפט העליון, הוסיף השופט, מוטלת על חברת הביטוח חובה להסביר היטב למבוטחה על מה הוא חותם.

בניגוד לחובה זו הסביר החוקר לאוליאל במתק שפתיים כי עליה לעבור בדיקת פוליגרף לאור ריבוי גניבות הרכב וכדי לקבל את הכסף בצורה מזורזת. "החוקר אמר לי שהוא יודע על מחלתי. הבנתי שהוא בא לעזור לי. הוא התנהג נחמד. חשבתי שהוא בא להושיע אותי".

הסכם הפוליגרף - פסק השופט - לא הוסבר לפיכך דיו לאוליאל. החוקר היה צריך לפרט את החשד בדבר אי הפעלת האזעקה או בדבר אי תקינותה.

כמו כן היה החוקר חייב להעמיד את אוליאל על האפשרות כי אמינותו של מכשיר הפוליגרף, גם אם הוא תקין ומכוייל, נעה רק בין 87% ל- 93%.

בנסיבות אלה רשאית אוליאל לבטל את הסכם הפוליגרף.

זאת ועוד, דרש השופט וציין כי הכלל הוא שבדיקת פוליגרף אינה קבילה בבית המשפט. אמנם הצדדים רשאים להסכים על קבילותה, אך יש לבדוק מה משמעותו של ההסכם עליו חתמו.

האם כוונתו לכך שבדיקת הפוליגרף תהווה ראיה החלטית מכרעת בסכסוך שבין הצדדים או שמא הסכם הכוונה היא שהבדיקה תהווה רק ראיה אחת מתוך כלל הראיות שמובאות במשפט.

נוסח הפוליגרף של חברת הדר מצביע על כך שבדיקת הפוליגרף מיועדת להוות רק ראיה אחת ממכלול הראיות.
בית המשפט לא חייב להיות כבול אליה. עדיין רשאי בית המשפט לשמוע את הראיות האחרות ולפסוק על פיהן.
במקרה זה, העדיף השופט את גירסת אוליאל אפילו הסכם הפוליגרף היה תקף.

הסתבר כי בודק הפוליגרף עצמו לא היה החלטי ביחס לקביעותיו. "יכול להיות" - קבע בודק הפוליגרף - "שהאזעקה היתה תקינה והבן לא הפעיל אותה ויכול להיות שני הדברים - לא היתה תקינה ובוודאי לא הופעלה". על רקע זה יש לזכור את פסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי "ממילא אין תוצאות בדיקת הפוליגרף מוכרות כאמצעי ביטוח ואמין לגילוי האמת".

לזה יש להוסיף את עדות סוכן הביטוח שהודה כי אוליאל היא מבוטחת נוחה וטובה לחברת הביטוח - משלמת יחסית הרבה ולא תובעת הרבה.

בהתחשב גם בכך כי נטל השכנוע בדבר אי הפעלת מערכת האזעקה מוטל על חברת הביטוח, החליט השופט שמואל חמדני לקבל את תביעתה של אוליאל ולפסוק לה את מלוא תגמולי הביטוח עבור הרכב שנגנב.

מסמך 318